ע"א 7980/98

תקציר

בערעור זה, הסוגיה המרכזית נסובה סביב עוולת "גניבת העין" בגדר סעיף 59 לפקודת הנזיקין, ובפרט האם ההגנה של שימוש בשמו של אדם משתרעת וכוללת כינויים כמזהי עסק. בית המשפט העליון קבע כי שימוש בשם אמיתי בעסקים יכול לרמז על זכות טבעית, אך בתנאי שאינו מטעה את הציבור. הגנה זו אינה מוחלטת, אלא יחסית, ותלויה בהסתברות להטעיית הציבור. בית המשפט הדגיש כי כינויים אינם נושאים את אותה הגנה משפטית כמו שמות אמיתיים. המשיב, תוך שימוש בכינוי "מוזיקה קטועה", נמצא כגורם לבלבול ציבורי, המהווה עוולת גניבת עין, שכן כינוי זה היה דומה מדי לכינויו של המערער "צ'ופי", עם ראיות משמעותיות המצביעות על הטעיה ממשית בציבור. בית המשפט קבע כי בעוד ששימוש בשם אמיתי עשוי לשאת הגנות פוטנציאליות, כינויים אינם כוללים זכויות אינהרנטיות המצדיקות הגנה, במיוחד אם הם מטעים. פסק הדין הדגיש כי עסקים חייבים להימנע משימוש במזהים מטעים ולהדגיש ראיות לנזק פוטנציאלי או בלבול כקריטיות. הערעור הצליח; נאסר על המשיבה להשתמש בכינוי, מה שמחזק את הטענה כי יש לצמצם פעולות המובילות לתחרות בלתי הוגנת כדי להגן על המוניטין העסקי ביעילות.