תא"מ 43314-04-12

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם חברה להשכרת רכב זכאית לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונות בשיעור שנקבע על ידי שמאי רכב שבדק ופירט מטעם החברה את הנזק לרכב, או שמא קביעותיו של השמאי לדעתו אינן מספקות. על בית המשפט להכריע האם על החברה להביא גם ראיות לכך ששילמה בפועל את סכומי התיקון שנרשמו בחוות הדעת של השמאי, ולא סכומים נמוכים יותר בשל הנחות ידועות שהתקבלו במחירי התיקונים. התובעים, אלבר ציי רכב והמנכ"ל שלה מר ינון עמית, טענו כי על הנתבעת, הראל ביטוח, לפצות אותם במלוא הסכום כפי שנקבע על ידי השמאי, ואילו הנתבעת טענה כי הסכום הנתבע מוגזם וכולל אלמנטים נסתרים של נזק נוסף מסוג ההוצאות הנלוות והרווח התפעולי שנוצר מהמוסך המתאם את הטיפול ברכבי אלבר. השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את שש התביעות שהגישו התובעים. השופטת קבעה כי התובעים ביקשו לסטות מעקרון ההשבה ולא מילאו את חובתם להקטין את הנזק, שכן הפיצוי שדרשו כלל רכיב נסתר של נזק נוסף. עוד קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו את שיעור הנזק הישיר שנגרם בפועל לרכבם, ולכן נדחו תביעותיהם להפרש הפיצויים. זאת ועוד, קבעה השופטת כי אין די בחשבוניות, בחוות הדעת של השמאים ובקבלות שהציגו התובעים כדי לקבוע כי הוכיחו את סכום הנזק הישיר הנכון והמדויק, שכן הן מגלמות הוצאות נלוות ורווחים של המוסך המתאם, שלא צוינו במסמכים. השופטת הדגישה כי התובעים לא חשפו את פרטי הקשר העסקי שלהם עם המוסך המתאם בנוגע לחשבונאות פיננסית ותמחור עלויות תיקון, ובכך מנעו למעשה את האפשרות לבחון ולהבין את קביעת המחירים וההנחות. עוד ציינה השופטת כי שיטת השימוש של התובעים במוסך מתאם אינה מכבדת במידה מספקת את כוונת חקיקת המשנה בדבר חשיבותה של חשבונית שהוציא מוסך תיקונים. בנוסף, השופטת הביעה חשש מתפקידם של שמאי הרכב בשיטה זו, שכן הם היו מודעים לפער בין הנתונים והמחירים שנרשמו בחוות דעתם לבין המחירים ששולמו בפועל למוסכים, אך הם נתנו את הסכמתם לכך במודע. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, שכן השופט שוכנע כי הנתבע לא זימן לדיון עד חיוני, מר רם דנינו. השופטת סיימה את דבריה בהדגשת חשיבות השמירה על מעמדם הניטרלי והמקצועי של שמאי הרכב והציעה לקבוע הסדרים רגולטוריים לשמירה על מעמדם.