עב"ל 37/03

תקציר

בפרשת משה פרומברג נגד המוסד לביטחון לאומי, ערער המערער על החלטת בית הדין האזורי שלא הכיר באירוע חריג בעבודה שהוביל לאוטם שריר הלב שלו. המערער טען, כי די במסמכים הרפואיים ובעדויות שהוצגו כדי לתמוך בטענתו בדבר אירוע עבודה, חרף היעדר פרט זה ברישומי בית החולים. המשנה לנשיאה אלישבע ברק-אוסוסקין והשופט עמירם רבינוביץ' מצאו שניהם דופי בהסתמכותו של בית המשפט המחוזי על רשומות רפואיות בלבד, והדגישו כי אין לראות ברישומים אלה ראיה כוללת. בית המשפט טען, כי אין בפערים בעדויות לגבי משך האירוע ואי דיוקים כרונולוגיים קלים בדברי המערער כדי לפגוע באמינות הטענה. השופט רבינוביץ' הוסיף וציין כי לאנמנזה לא צריך להיות משקל מוחלט בהפרכת טענה אם קיימות ראיות מהימנות חלופיות. השופטת נילי ארד הסכימה עם חבריה ותמכה בקבלת הערעור. לפיכך הועבר התיק לבית המשפט המחוזי, והורה לו למנות יועץ רפואי מומחה שיעריך את הקשר הסיבתי על סמך גרסתו וראיותיו של המערער. ההחלטה חייבה את המוסד לביטחון לאומי לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער בסך 3,500 ₪.