רע"א 1955/23

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המבקשים לערער על סמך שתי טענות. ראשית, טוענים המבקשים כי יש לראות במשטר וישי במרוקו, במהלך מלחמת העולם השנייה, "לוויין" של גרמניה הנאצית. עם זאת, בית המשפט קובע כי טענה זו מערערת על קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר ולכן אינה קבילה לפי סעיף 17(ח) לחוק נכים מרדיפות הנאצים, המאפשר ערעור בנקודות משפטיות בלבד. שנית, מבקשים המבקשים לתקן את פרשנותו הנוכחית של החוק, המגבילה את תחולתן הטריטוריאלית של עילות הפיצויים הנוגעות ל"הגבלת החירות" על שטחי הרייך השלישי. בית המשפט מוצא בקשה זו בלתי מוצדקת, שכן הפסיקה הקיימת בעניין זה ברורה, עקבית ואינה מיושנת. בהסתמך על פסיקות קודמות, בית המשפט מאשר את ההגבלה הטריטוריאלית וקובע כי החוק לנכים מרדיפות הנאצים קשור קשר הדוק לחוק הפיצויים הגרמני. פסק הדין מדגיש כי סבלם של המבקשים ושל יהודי מרוקו במלחמת העולם השנייה אינו מוטל בספק; עם זאת, החוק אינו מזכה אותם בפיצויים. השופטים טוענים כי הפנייה של המבקשים היא לבית המחוקקים ולא לערכאות, ובסופו של דבר הם מחליטים לדחות את בקשת הערעור מבלי להטיל הוצאות.