ת"א 31164-07-12

תקציר

השופט פסק לטובת התובעים, וקיבל את גרסתם לאירועים שהובילו לתאונה. לטענת התובעים, המנוח מעד ונפל בעת שיצא מהרכב עקב הגבהה או מפר שהותקן על הכביש. החלטת השופט התבססה על מהימנות עדויות הנאשמים וראיות תומכות, לרבות מסמכים רפואיים וצילומים של מקום התאונה. לאחר מכן התעמק השופט בהגדרה המשפטית של "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, הכוללת אירועים בהם נגרם לאדם נזקי גוף עקב שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה, בפרט במהלך תהליך הכניסה או היציאה מרכב. הפסיקה מרחיבה את ההגדרה של ירידה מרכב עד לניתוק המגע הפיזי ועמידה יציבה מחוץ לרכב. נקבע כי הן הקשרים הסיבתיים העובדתיים והן הקשרים הסיבתיים המשפטיים התקיימו במקרה זה. הקשר הסיבתי העובדתי נקבע על ידי השופטת, בקובעה כי נפילתה של המנוחה הייתה תוצאה ישירה של יציאתה מהרכב, וקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי, שכן חוסר היציבות במהלך היציאה ותנופת הירידה תרמו לנפילה. השופט התייחס לטענות הנתבעים כי ההגבהה (הפגוש) שברה את הקשר הסיבתי, אך דחה אותן. נפסק כי הימצאותו של מפגע בדרך, במקרה זה, גובה או מפר, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם. סיכונים כאלה הם סיכונים טיפוסיים ורגילים הקשורים לשימוש בכביש, והיתקלות בהם בעת כניסה או יציאה מרכב היא אפשרות הנופלת בגדר החוק. בסופו של דבר קבעה השופטת כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, ובהתאם לכך נדחתה התביעה נגד הנתבע השלישי, בעוד שהתיק ימשיך נגד הנתבעים הראשון והשני. השופטת גם בחרה שלא להורות על הוצאות, ופסק הדין החלקי היה אמור להישלח לצדדים על ידי המזכירות. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 06/04/2016.