ת"פ 18430-02-13

תקציר

הנאשם הודה בביצוע הצתה וגרימת נזק בזדון, והורשע על סמך הודאתו. בית המשפט קבע את טווח הענישה ההולם לעבירות הנאשם, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, חומרת העבירות והנסיבות הקשורות ושאינן קשורות לביצוען. השופט קבע כי המעשים שביצע הנאשם מהווים אירוע אחד. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מהעבירות היו ביטחון הציבור והגנה על רכוש. בית המשפט הגדיר את חומרת העבירות כנופלת בין "לא קל" ל"חמור". השופט פירט מקרים קודמים של הצתות כדי להדגים את חוסר האחידות בגזר הדין ואת היחס בין העונש לפרטי כל מקרה. נסיבות ביצוע העבירות נלקחו בחשבון: הנאשם היה אדם בוגר שהיה האחראי הבלעדי למעשיו, שגרמו לנזק בסך 1,708 ₪. הסכנה הפוטנציאלית של ההצתה הייתה נמוכה, שכן היא בוצעה בעת שהנאשם שהה לבדו בתאו, והוא לא השתמש במאיצי להבות. השופט התחשב במצוקתו הנפשית של הנאשם, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי אין בכך כדי להצדיק את העבירות. טווח הענישה ההולם נקבע למספר חודשים עד 14 חודשי מאסר, לצד עונשים נוספים. בקביעת העונש הספציפי בטווח זה, התחשב השופט בעברו הפלילי של הנאשם, בתסקיר שירות המבחן, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, בזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ובעובדה שהנאשם כבר עמד לדין משמעתי בגין המעשים המדוברים. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקל. עונשי המאסר על תנאי נגזרו על תנאי שהנאשם לא ישוב ויפגע בתוך שלוש שנים. השופט הזהיר את הנאשם כי יש להקפיד על כללי עבודות שירות, ופירט את ההשלכות של הפרתם. גזר הדין הוקרא בפני הנאשם ועורך דינו ביום 17.9.2015, ופסק הדין הכתוב פורסם מאוחר יותר בשל עיכובים בהדפסה.