פ"א 10084-12-14

תקציר

פסק הדין דן בטענות שהעלו המערערים ביחס לטענתם ל"הגנה מפני צדק" בשל התנהלות בלתי תקינה לכאורה של המשיב בהליך רישוי עסקיהם. מסקנותיו של בית משפט קמא מנומקות היטב ואין להטיל בהן דופי. הסמכות ליתן סעד מן היושר היא אמצעי חריג, השמור למקרי קיצון, והמקרה הנוכחי אינו מצדיק התערבות כזו. באשר לטענת המערערים כי המשיבה עיכבה את הליך הרישוי בשל פעילותם העסקית בשבת, לא מצא בית המשפט כל ראיה התומכת בטענה זו. בית משפט קמא דחה גם את טענות המערערים בדבר תקופת חסד של חצי שנה והתנהלות איטית מכוונת של המשיב, וקבע כי המשיב פעל בסבירות וכי מעשיהם של המערערים עצמם תרמו באופן משמעותי לשיהוי. בית המשפט הכיר בכך שנמצאו ליקויים מסוימים בשטח העסק על ידי רשויות הרישוי, אך אין בהם די כדי להצדיק הגנת צדק, במיוחד לאור העובדה שהמערערים ביצעו שינויים מבניים ללא ההיתרים הנדרשים, דבר שגרם לעיכובים נוספים. ככלל, הסכימה השופטת עם דחיית טענות המערערים על ידי בית משפט קמא ולא מצאה עילה להתערב במתן גזר הדין, ובחרה לדחות את הערעור כולו.