תנ"ג 7676-04-20

תקציר

בית המשפט החליט ליתן ארכה למשיבים להגיש את כתבי טענותיהם. זאת, בהתאם לרציונל שתואר בפרשת בובל, שמטרתו לקבוע מהי הדרך היעילה וההוגנת ביותר לניהול הליכים בבית המשפט. על פי הלכת בובליל, הארכה ראויה כאשר סיכויי ההצלחה של טיעון מקדמי הם משמעותיים וכאשר דחיית הארכה תטיל נטל בלתי מידתי על הצד המשיב. בעוד שההליך "העיקרי" בתיק זה הוא בקשה לגילוי ועיון במסמכים, שהוא הליך מקדמי בפני עצמו, קבע בית המשפט כי המבחנים שהותוו בבובליל עדיין צריכים לחול. הסיבה לכך היא שבקשת הגילוי היא הליך משמעותי ובעל פוטנציאל מכריע, וסירוב לה עלול לפגוע ביכולת ליזום תביעה. ככזה, המענה אליו דורש משאבים ניכרים. לפיכך, הוא נחשב ל"הליך עיקרי". לאור הנסיבות, קבע בית המשפט כי מתקיימים שני המבחנים של הלכת בובליל. ראשית, סיכויי ההצלחה של הטיעון המקדמי גבוהים למדי. שנית, חיוב המשיבים להגיש תגובה מבלי לדעת את תוצאותיה של בקשה נפרדת לסילוק על הסף, יעמיד אותם תחת נטל משמעותי. בנוסף, דחיית התגובה לבקשת הגילוי עד להכרעה בבקשה לסילוק מוצדק משיקולי יעילות, חיסכון במשאבים וזמן שיפוטי.