ת"א 3309/03

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים של רופא שיניים לשעבר שהועסק בקיבוץ נחשונים. התובע עזב את עבודתו במרפאת השיניים הקיבוצית בפברואר 2001, אולם שמו המשיך להופיע בתעודת הרישום של המרפאה – כנדרש בחוק – כרופא השיניים האחראי במשך כ-20 חודשים לאחר עזיבתו. התובע טען כי הדבר פגע בשמו הטוב ותבע פיצויים מהקיבוץ בגין השימוש שלא כדין בשמו, תוך שהוא מעלה מספר עילות משפטיות, לרבות גניבת עין, תיאור כוזב, הגנת הפרטיות, לשון הרע, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט ורשלנות. הקיבוץ טען כי באחריות התובע להודיע למשרד הבריאות על עזיבתו וכי לא נגרם לתובע כל נזק. השופט קבע כי האחריות להחזקת רישיון חוקי מוטלת על הקליניקה וכי הקיבוץ אכן התרשל בעדכון תעודת הרישום במועד. עם זאת, השופט דחה את מרבית טענות התובע, ולא מצא ראיות לגניבת עין, לשון הרע, עשיית עושר ולא במשפט או הפרת חובה חקוקה. עוד קבעה השופטת כי חוק הגנת הפרטיות אינו חל, שכן הקיבוץ פעל בתום לב והרישיון לא פורסם. העוולה היחידה שהשופט קבע שהיא ישימה היא זו של רשלנות, אך התובע לא הביא ראיות לנזק כלשהו שנגרם על ידי המרפאה שהמשיכה לרשום אותו כרופא השיניים האחראי. עם זאת, השופט פסק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין השימוש שעשה הקיבוץ בשמו, וציינה כי הופקה מכך תועלת מסוימת. כמו כן הורה השופט לקיבוץ לפצות את התובע בחלק משכר טרחת בית המשפט ושכר טרחת עורך דין.