ע"פ 37776-04-22

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה לזכות נאשם, שהיה אחד משורה של נאשמים בעבירות סביבתיות רבות, לאחר שטען כי אין לחייבו להגיב על האישומים נגדו. לנאשם יוחסו תשע עבירות, חלקן הוגדרו כ"מתמשכות" וחלקן כ"ריבוי אירועים", לרבות אי נקיטת אמצעים למניעת מפגעים, זיהום מים והשלכת פסולת במרחב הציבורי, וכן הפרת אחריות נושאי משרה. בכתב האישום צוין כי הנאשם היה אחראי לשדרוג תחנת מעבר, אך לא צוין תפקידו או מעמדו בחברה או זיקתו לעבירות. בסופו של דבר, קיבל בית משפט קמא את טענת הנאשם וזיכה אותו, מבלי לבחון את הראיות שהוצגו. המדינה טענה כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן את מכלול הראיות, אשר ביססו לטענתם את העבירות המיוחסות לנאשם. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה, וקבעה כי היה על בית משפט קמא לבחון את מכלול הראיות שהוצגו במסגרת טיעוני התביעה. הם ציינו כי מהראיות עולה כי הנאשם מילא תפקיד ניהולי בחברה והיה קשור לעבירות המיוחסות לו. בית המשפט הדגיש כי ראיות התביעה יצרו תשתית ראייתית מקדמית המעבירה את נטל ההוכחה אל הנאשם, ולפיכך הערעור התקבל, וההליכים בבית משפט קמא יתחדשו מהמקום בו פסקו. פסק הדין נשלח לשני הצדדים, ובית המשפט העיר על הקשיים בניסוח כתב האישום והציע להתייחס לסוגיות אלה בשלב הכרעת הדין.