ע"פ 38219-07-15

תקציר

המדינה ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר לפסוק פיצויים למשיב בעקבות מעצרו בחשד לשוד. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי אין בסיס סביר לחשד, מה שהוביל למעצר שלא כדין ולזכאות לפיצויים. אולם ערכאת הערעור הפכה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. נמצא כי לקצין העוצר היה חשד סביר על סמך המידע שהיה ברשותו באותה עת, לרבות עברו הפלילי של המשיב, נוכחותו בסמוך לזירת הפשע והתבטאויותיו הבלתי עקביות. גם בני משפחתו הפליל אותו. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון את סבירות החשד מנקודת מבטו של הקצין העוצר, ולא מבית המשפט הדן בבקשת ההארכה. כמו כן, דן בית המשפט בסוגיות רחבות יותר הנוגעות לפיצוי בגין מעצר שווא, תוך שימת דגש על אופיו האובייקטיבי של מבחן החשד הסביר ועל ההשפעה הפוטנציאלית של הרישום הפלילי על אומדני הפיצויים. השופטים הסכימו כי יש לקבל את הערעור, ובכך לבטל את חובת המדינה לפצות את המשיב.