רע"א 1569/20

תקציר

אישה שרכושה עוקל במסגרת פעולות גביית חובות של בן זוגה הגישה בקשה לפסק דין הצהרתי נגד המשיב, בטענה כי החוב קדם ליחסיהם ואין להטיל עליה אחריות. בית המשפט המחוזי הורה לה להציג את ראיותיה בתוך 60 יום, וקבע מועד לדיון. היא ביקשה וקיבלה ארכה והגישה תצהיר אחרון ביום 4.3.2019. במהלך הדיון ביום 17.3.2019 ביקש המשיב להגיש תצהיר נוסף של עד, אשר בית המשפט התיר בהיותו במסגרת מגבלת 30 הימים שנקבעה לראיות המשיב. ביום 2.10.2019 ביקש המשיב להגיש תצהיר משלים, אשר ניתן. למחרת חקר המבקש בחקירה נגדית את מחבר התצהיר וניתנו לו 30 יום לבקש ראיות מפריכות. ביום 8.12.2019 הגיש המבקש בקשה להגשת ראיות מפריכות, אשר נדחתה על ידי בית המשפט ביום 4.2.2020, בשל ההגשה המאוחרת והיעדר ההצדקה לכך. המבקש ערער על החלטה זו, אך הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעניין פרוצדורלי שהושאר לשיקול דעתו של בית משפט קמא. השופט מצא את טענתו העיקרית של המבקש – כי המשיב מרחיב את תביעתו באופן פסול – שמורה לפסק דין מקוצר ולא סיבה מוצדקת להתיר ראיות מפריכות, מה גם שהיא התעכבה באופן משמעותי. מאחר שלא היה חשש לעיוות דין, נדחתה בקשתו של המבקש לחופשה.