ת"א 3017-05-18

תקציר

פסק הדין דן בחוק ההתיישנות ודוחה את טענות התובע כי יש לראות במועד הפרת החוזה כמועד בו שילם החייב באיחור. השופט קבע כי תקופת ההתיישנות החלה במועד ההפרה בפועל. השופטת דחתה גם את הטענות בנוגע לסכום של 23,026 ₪ הקשורות להסדר חוב, שכן עילת התביעה נוצרה לפני הגשת התביעה ולכן התיישנה. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת "הודאתו" של התובע על סמך כרטיס הנהלת החשבונות של הנתבע, שכן היא לא נחשבה להודאה מפורשת ומלאה. התובעת לא הצליחה להוכיח כי המסמך הינו סופי ואושר על ידי כל הצדדים בנתבעת. עם זאת, השופטת קיבלה חלקית את התביעה בגין שירותי התחבורה שניתנו. התובע קיבל 50,046 ש"ח עבור חשבוניות עם הזמנות תקינות, ו-8,774 ש"ח למי שביצע הזמנות פגומות, כך שהסכום הכולל המגיע לו עומד על 58,820 ש"ח. סכום זה כלל הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויב הנאשם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. הסכום הכולל היה אמור להיות משולם על ידי הנתבעת לתובע. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים והתיק נסגר.