ת"פ 1608/06

תקציר

הנאשם הואשם בשלוש עבירות שונות הנוגעות לחוקי הגנת הסביבה בישראל. העבירה הראשונה הייתה כניסה למערה בשמורת טבע בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(ב) לחוק גנים לאומיים, למרות שלטים המעידים על איסור כניסת מבקרים כדי למנוע פגיעה בערכי טבע מוגנים. שנית, הנאשם הואשם באי ציות להנחיות רשות שמורות הטבע, והאישום השלישי היה פגיעה בערכי טבע מוגנים. על פי כתב האישום, הנאשם נכנס למערה האמורה במהלך צלילה ופגע בשני אלמוגי שיחים ובקיר השונית. השופט זיכה את הנאשם מכל שלושת האישומים. באשר לאישום של אי ציות לפקודה, קבע השופט כי יש להחיל את עקרון החוקיות, ומאחר שלא היה צו ממשי האוסר כניסה למערה, לא ניתן היה למצוא את הנאשם אשם. יתר על כן, השופט מצא ספק סביר האם הנאשם גרם את הנזק לאלמוגים ולשונית, בשל היעדר ראיות המציגות השתלשלות אירועים שאין עליה עוררין. השופט הדגיש כי הראיות שהוצגו היו נסיבתיות ולא הצביעו באופן בלעדי על הנאשם כאשם. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של הגדרות ברורות ומדויקות של איסורים וסנקציות במשפט הפלילי, ואת זכותו של אדם לקבל מידע על נורמות העלולות להשפיע על חייו. כתוצאה מכך, זוכה הנאשם מכל האישומים ולא נמצא אשם בהפרת חוקי הגנת הסביבה.