ת"א 41315-07-17

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב מחירו של עסק נמכר בים המלח. גלריה כתר דוד, המנוהלת על ידי קדם, טוענת כי גלריה כנרת, בניהולו של שוויקי, הסכימה לשלם 1,250,000 דולר עבור העסק, ואילו גלריה כנרת מתעקשת כי המחיר המוסכם היה 1,000,000$. 250 אלף הדולר הנוספים היו אמורים לכאורה להיות משולמים בעסקה נפרדת. משרד קדם פז, המייצג את גלריה כתר דוד, טוען כי שיק על סך 875 אלף שקל ניתן כבטוחה לתשלום הנוסף ולכן יש לבצעו. מנגד, גלריה כנרת טוענת כי הצ'ק ניתן כבטוחה להסכם הכתוב ורק אם מלוא התמורה על פי ההסכם לא שולמה. השופטת מנתחת בהרחבה את גרסאות הצדדים ואת הראיות שהובאו, לרבות הסתירות שבהן. הם דנים גם בנטל ההוכחה ובכללים הקשורים אליו. בסופו של דבר, השופט מחליט כי גרסתה של גלריה כנרת סבירה יותר, והצ'ק אכן ניתן כבטוחה להסכם הכתוב. לפיכך, תביעתה של קדם פז נדחית, שכן הם לא הוכיחו קיומו של הסכם בעל פה לתשלום נוסף. כמו כן, ככל שהתביעה נדחית, גם ההודעה לצדדים שלישיים שהגישה גלריה כנרת נגד קדם וגלעם (הנאמן שהחזיק בצ'ק) מיותרת. השופט קובע גם את ההוצאות, וקובע את הוצאותיה של גלריה כנרת בשיעור מתון של 20 אלף שקל שישולם על ידי קדם פז, בהתחשב בהתנהלות הצדדים ובנסיבות המקרה.