עת"מ 1107/05

תקציר

העותרת היא בעלת חלקת קרקע הנשלטת על ידי תכנית בניין עיר, ובכוונתה לבנות בית חדש בחלקה המזרחי של החלקה האמורה. עם זאת, התוכנית מציבה קשיים מסוימים בנוגע לתכנון יעיל, ומביאה את העותר לבקש שינויים בתכנית מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה - השומרון. הבקשה נדחתה על ידי הוועדה ולאחר מכן על ידי ועדת הערר המחוזית. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבית המשפט, בטענה כי יש לפרש את ההחלטה כמאפשרת את הבנייה, וכי הפרשנות הנוכחית מגבילה את אחוזי הבנייה באופן בלתי סביר, ולמעשה מובילה להפקעת הקרקע ללא פיצוי, דבר שאינו חוקתי. עוד נטען בעתירה כי החלטות הוועדות אינן סבירות ודינן להתבטל. המשיבים טענו כי לוועדה המקומית אין סמכות לאשר את הבקשה, כי פרשנותם לתכנית נכונה וכי יש לדחות את העתירה. עוד טענו כי ההחלטה סופית ולא ניתן לערער עליה. בית המשפט הסכים עם המשיבים בכל הסעיפים. נמצא כי לוועדה המקומית אין סמכות לאשר את הבקשה מאחר שהיא חורגת מתחום שיפוטה. זאת ועוד, פרשנותה של תכנית הבנייה שניתנה על ידי המשיבים נמצאה נכונה, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטות הוועדות, שהונחו על ידי שיקולים ענייניים. עוד ציין בית המשפט כי כל שינוי בתכנית הקיימת, שאושרה לפני למעלה מ-30 שנה, יצטרך לשקול שלל שיקולים תכנוניים וציבוריים, ואינם פשוטים כפי שהציע העותר. לבסוף, בית המשפט לא קיבל את טענת העותרת כי הפרשנות הנוכחית עולה כדי הפקעה ללא פיצוי, מה גם שהתכנית אושרה לפני עשרות שנים, ודרך הפעולה הנכונה תהיה לבקש שינוי בתכנית מהוועדה המתאימה. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לשני המשיבים.