ת"פ 29179-03-15

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה לפיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין. המבקש, שהוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפה אלימה, טען כי אין בסיס לאשמה וכי נסיבות אחרות מצדיקות פיצוי. באשר לטענה הראשונה, קבע השופט כי תובע סביר יכול היה להגיש כתב אישום נגד המבקש על סמך חומר הראיות. טענתו של המבקש כי ניסה להפריד בין הלוחמים לא הייתה משכנעת, במיוחד לאור העובדה שלא סיפק הסבר ברור למעשיו. יתר על כן, הוא לא סייע לקורבן לאחר התקיפה, אלא בחר שלא לזהות את התוקפים בשל קרבה משפחתית, ונשאר בזירה. השופט הדגיש כי הגנתו של המבקש חסרה קוהרנטיות, וכי אופי הראיות שהוצגו בבית המשפט – לרבות עדותו של המבקש עצמו – לא ביסס את חפותו באופן משכנע. ביחס לתביעה השנייה טען השופט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות פיצוי. אמינותו של המבקש הייתה מוטלת בספק, אופי זיכויו מחמת ספק לא העדיף פיצויים, הנסיבות החיצוניות של המשפט לא היו חריגות, ומעצרו של המבקש ומשך המשפט לא היוו עינוי בלתי סביר. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי בקשתו של המבקש לפיצוי ופיצוי אינה מוצדקת.