ע"פ 228/54

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של הפצת דולרים מזויפים. המערער, דוד אפשטיין, הורשע על סמך עדותו של עד בשם מאיר מרקולסקו, שטען כי אפשטיין נתן לו 200 שטרות מזויפים בסך 10 דולר לחלוקה. מרקולסקו היה שותף לעבירה ועדותו לא הייתה עקבית וסותרת, גם בנקודות מרכזיות. השופט קמא האמין לחלקים מסוימים מעדותו של מרקולסקו אך לא לחלקים אחרים, אולם בית המשפט לערעורים קבע כי בשל חוסר העקביות – שמרקולסקו לא הצליח להסביר – כל עדותו בעניין זה חסרת ערך. עדי תביעה נוספים, גורפינקל ורבינוביץ', העידו על עסקה נפרדת של דולרים מזויפים, אך עדותם לא הספיקה כדי להרשיע את אפשטיין, מה גם שמדובר בעבירה אחרת. השופט מצא כי מדובר בראיה מאמתת בשל הדמיון במספרים הסידוריים בין הדולרים שברשותו של גורפינקל לבין אלה שבידי מרקולסקו, אך בית המשפט לערעורים מצא כי דמיון זה לבדו אינו מוכיח כי שתי חבילות הדולרים עברו לידיו של אפשטיין. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים קיבל את ערעורו של אפשטיין, וקבע כי התביעה לא הצליחה לספק ראיות מספיקות לאשמתו. הרשעתו בהפצת שטרות מזויפים בוטלה והוא זוכה.