ע"פ 10193/07

תקציר

הערעור מערער על קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים כי המערער נושא באחריות פלילית לביצוע סחיטה באיומים, מעשה סדום ושיבוש הליכי משפט, כמתואר בכתב האישום. הטענה העיקרית היא כי יש לפטור את המערער מאחריות פלילית בשל מחלת נפש, לפי סעיף 34ח לחוק העונשין. הרקע למקרה הוא שהמערער סחט את המתלוננת תוך איום על חייו, מה שהוביל לאונס אכזרי. למערער היסטוריה של מחלת נפש והוא נבדק על ידי מספר פסיכיאטרים. בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעתו של ד"ר אומנסקי, שבדק את המערער זמן קצר לאחר האירוע, והגיע למסקנה כי הוא אחראי למעשיו. המערער טען כי חוות דעתו של ד"ר אומנסקי פגומה וכי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר קנובלר, אשר איבחנה אותו כבלתי כשיר לעמוד לדין. בית המשפט העליון, לאחר שעיין בחוות הדעת ובעדויות המומחים, הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה לסייג אי שפיות הדעת וכי אין לפטור אותו מאחריות פלילית. למרות שהמערער אכן סובל מסכיזופרניה פרנואידית, הראיות הראו כי העבירה לא נבעה מהמחלה וכי הוא הבין את טיב מעשיו. זאת ועוד, הקוהרנטיות של חקירתו המשטרתית של המערער וההיגיון שעמד מאחורי מעשיו העברייניים הצביעו על שפיות. לפיכך, נדחה הערעור בעניין האחריות הפלילית. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו הקשות של המערער ובמחלת נפשו הכרונית, הפחית בית המשפט העליון את עונש המאסר שנגזר עליו מ-18 ל-15 שנים. השופט א' רובינשטיין נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' חיות וג' דנציגר.