עמ"ה 23/95

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור שהגישה חברת פזגז שיווק נגד פקיד השומה למפעלים גדולים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערעור מתייחס לשלושה נושאים: הראשון הוא היתר לנכות הוצאות מימון שהוצאו על הלוואה ששימשה לחלוקת דיבידנד לבעלי המניות. בית המשפט קבע, כי הוצאות המימון שהוציאה המערערת בגין ההלוואה שנטלה חייבות להיות מותרות בניכוי לפי הוראות סעיף 17(1)(א) לפקודת מס הכנסה, ובלבד שמתקיימים שלושה תנאים: צבירת רווחים הראויים לחלוקה בחברה על פי דיני החברות ועקרונות חשבונאיים; השימוש ברווחים אלה לצורך יצירת הכנסה בעסק, והגבלת סכום ההלוואה בהתאם לסכום הרווח הראוי לחלוקה. הסוגיה השנייה נוגעת לסוגיית המוניטין הכרוכה במכירת זכויות הפצה לסוכני המשנה של המערערת. בית המשפט קבע כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת קיומו של מוניטין טרם ביצוע העסקה והעברתה לקונה, ועל כן דחה חלק זה של הערעור. הסוגיה השלישית נוגעת לסמכותו של פקיד השומה לחשב פחת על נכסים לפי מכסות אחוזים גבוהות יותר לפי תקנה 4 לתקנות מס הכנסה (פחת), אם נמצא כי קיימת "כליה ובליה מעל השיעור הרגיל" לעבודה במשמרות. בית המשפט קבע, כי סמכותו של פקיד השומה לקבוע פחת מוגבר מוגבלת לתנאי בו נדרשת הוכחה כי מדובר בנכס "שבליה שלו נגרמה עקב עבודה בשעות נוספות". מאחר שלא הובאו ראיות כאלה, אין לפקיד השומה שיקול דעת להגדיל את התעריף הקבוע, ולכן גם חלק זה של הערעור נדחה.