בש"פ 5951/11

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בעניין שחרור רכב שנתפס במהלך מעצרו של בנו של המערער. נגד הבן הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע וסחר בנשק. הרכב, שהיה בבעלותו של המערער, נתפס בעת מעצרו של הבן והרשויות ביקשו את חילוטו. המערערת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה להשבת רכבה ולאחר דיון הסכים בית המשפט אך קבע את התנאים להפקדה בסך 40,000 ש"ח, לצד רישום עיקול לטובת המשיבה (המדינה) והמרת ביטוח מקיף על שמו של האחרון. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי סכום הפיקדון מופרז בהתחשב בתנאים הנוספים וכי תיפגע זכותה לקניין. עוד טענה כי רכבה לא שימש להובלת מטען החבלה המוזכר בכתב האישום וכי נקבע פיקדון נמוך יותר לנאשם אחר באותו תיק. המדינה, לעומת זאת, נימקה את הסכום בכך שהוא צריך להיות גבוה דיו כדי לאפשר את מימוש חילוט הרכב וכי המערערת היא הבעלים הפורמליים של הרכב, גם אם השאילה אותו לבנה. בית המשפט הגבוה לצדק, לאחר שבחן את התיק, החליט להיעתר חלקית לערעור, והפחית את סכום הפיקדון מ-40,000 ש"ח ל-30,000 ש"ח, בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות שווי הרכב, ההלוואה עליו והקשר של המערער לעבירה. ההחלטה הדגישה את הצורך לאזן בין האינטרס הציבורי בחילוט עתידי לבין זכות הקניין של המערער.