עת"מ 575/04

תקציר

העותר, שאביו התגורר בעבר בדירה ציבורית, ביקש לרכוש את הדירה לאחר מות אביו. העותר טען כי אביו נמנע מלהשלים את הרכישה בשל רשלנותה של עמידר חברה לשיכון לאומי בע"מ (המשיבה מס' 2). בית המשפט סקר את ההיסטוריה של התיק, שכללה מספר פסקי דין קשורים. המשיבה מס' 2 ערערה על פסקי דין אלה לבית המשפט העליון וביקשה לעכב את העתירה הנוכחית עד להכרעת בית המשפט העליון. כן ביקשו לדחות את העתירה בשל שיהוי הגשת העתירה ואי הוכחת זכאותו לדירה. בית המשפט דן בעתירה בשתי הזדמנויות, פעם אחת בשנת 2004 ופעם אחת בשנת 2008. לאחר הדיון השני הובא עניינו של העותר בפני ועדת חריגים בין-משרדית, שהחליטה כי העותר יוכל לרכוש את הדירה בהנחה של 13%. החלטה זו התקבלה על יסוד זכותו של העותר להמשיך ולהתגורר בדירה והיעדר אפשרויות דיור אחרות. עם זאת, הוועדה סירבה לאפשר לו לרכוש את הבית באותם תנאים כמו אביו, בנימוק של צורך בהגינות כלפי מועמדים אחרים. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה, בקובעו כי מאחר שאביו של העותר נפטר לפני חישוב מחיר הדירה או אף הביע עניין ברכישתה, לא נכרת כל הסכם בין אביו לבין עמידר. בית המשפט גם לא מצא ראיות לרשלנות מצדו של עמידר וציין כי העותר לא ירש את זכותו של אביו לרכוש את הדירה שכן זכות זו היא אישית ואינה ניתנת להעברה. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם המשיב כי אביה של העותרת לא קיבל מעמידר הצעה בלתי חוזרת, אותה ניתן היה לירושה. השופט דחה גם את הטענה כי זכותו של העותר לרכוש את הדירה עברה בירושה, וקבע כי זכות זו אינה ניתנת בירושה אם הדייר המקורי לא השלים את הליך הרכישה לפני מותו. השופט הגיע למסקנה כי העותרת אינה זכאית לרכוש את הדירה ודחה את העתירה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.