ה"פ 13200-11-19

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת, שעניינה החזר הלוואה מובטחת במשכנתא על דירת התובע. בית המשפט קבע כי להוצאה לפועל סמכות לפסוק בתביעה לפירעון החוב, והוא כבר עשה כן, ודחה אותה לגופה. זאת ועוד, הטענה כי הנתבע ויתר על פירעון החוב לא התקבלה, שכן התנהלות הנתבע לא הצביעה על ויתור ברור, והנתבע היה נושה מובטח בעל אפשרויות שונות לגביית חובות שאינן דורשות ויתור מוחלט. בית המשפט דחה גם את הטענה כי פג תוקפה של המשכנתא, שכן היא מותנית בפירעון ההלוואה, דבר שלא התממש. טענות התובע בדבר הטעיה והפרת חובות גילוי על ידי הנתבע נדחו אף הן, שכן הן היוו הרחבה בלתי מותרת של כתבי הטענות, ולא נתמכו בראיות. לבסוף, הטענות בדבר הטעיית הנתבע כלפי התובע והפרת חובות הגילוי לא היו משכנעות. בהתחשב בנסיבות המקרה, בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 45,000 ₪.