ע"א 18/86

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק זה סובב סביב סוגיית "גניבת עין" וחיקוי בדיני קניין רוחני. המערערת, פניציה מפעלי זכוכית בע"מ, יצרנית ישראלית, ייצרה כוסות זכוכית דומות לדגמים של המשיבה, חברה צרפתית. למרות הדמיון הפיזי בין המוצרים, השתמשה המערערת בחותמות וסימונים שונים כדי להבדיל בין כוסותיה, דבר המעיד בבירור כי יוצרו בישראל. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת המשיב, La Very de San Govan, ואסר על המערערת למכור את העיצובים המועתקים. עם זאת, בערעור ביטל בית המשפט העליון החלטה זו. בית המשפט הדגיש כי עוולת גניבת עין, כהגדרתה בסעיף 59 לפקודת הנזיקין, נועדה להגן על מוניטין מסחרי ולא למנוע חיקוי מוצר על הסף. הגנה מפני גניבת עין דורשת הוכחה כי הציבור מזהה את המוצר עם מקורו, דבר שהמשיבה לא הצליחה להוכיח. בית המשפט הדגיש כי חיקוי, בהיעדר ראיות לבלבול צרכנים או הפרת סימן מסחר, מותר בדרך כלל מכיוון שהוא מעודד תחרות בריאה. פסק הדין נגע גם בהשלכות הרחבות יותר של הגנות משפטיות כאלה והיכן יש למתוח את הגבול בין הגנה על קניין רוחני לבין עידוד התחרות בשוק. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי הארכת צו המניעה תעניק למעשה מונופול בלתי מוגבל למשיבה, דבר המנוגד לכוונתם של דיני קניין רוחני שנועדו לעודד חדשנות ותחרות. ערעורה של המערערת התקבל, תוך הדגשת האיזון בין שמירה על תחרות חופשית לבין מניעת מצג שווא בשוק.