ע"א 29/10

תקציר

הערעורים והערעורים שכנגד נובעים מתאונת עבודה שאירעה למערער ביום 21.11.99, בה נגרמו כוויות בכל חלקי גופו כתוצאה מפיצוץ גז פחמן מעובה. המערערת, שהועסקה אצל מעסיק המבוטח אצל המשיבה מס' 2, התבקשה לחבר דוד גז בבניין מגורים. במהלך ההתקנה נשבר צינור גז, ובעת שהמערערת ניסתה לתקן אותו, דלף גז לחדר המדרגות. לאחר הפסקה חזר המערער עם מכשיר הלחמה ומצית, אשר הציתו וגרמו לפיצוץ. המערער תבע את מעסיקו ואת חברת אספקת הגז (המשיבה מס' 3), שמתקניה הותקנו, יחד עם מבטחיהם בהתאמה (המשיבה מס' 2 והמשיבים 3 ו-4). בית משפט קמא מצא את כל הצדדים אחראים וחילק את החבות כדלקמן: המערערת - 10%, המעביד - 60% והמשיבה 3 - 30%. כן פסק בית המשפט את סכום הנזק, לרבות הפסד השתכרות, סיוע לצד ג', הוצאות רפואיות, הפסדי השתכרות עתידיים וכאב וסבל, בסך 861,275 ₪, בניכוי אשמתו התורמת של המערערת ופיצויי המוסד לביטוח לאומי. כל הצדדים ערערו על פסק הדין, תוך שהם חולקים על חלוקת האחריות וסכום הפיצוי. ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בעניין האחריות או חלוקת האחריות, שכן אלה התבססו על קביעות עובדתיות והערכות מהימנות. עם זאת, בית הדין מצא טעויות בחישוב הפסדי השכר של המערערת. בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי בסיס השכר לחישוב הפסדי השתכרות צריך להתבסס על שכר ברוטו ולא נטו, ותיקן את הסכום בהתאם. בית המשפט תיקן גם את תקופות חישוב הפסדי השכר, וקבע כי המערערת זכאית לפיצוי בגין 44 חודשי אי כושר מוחלט ו-29 חודשים בגין התקופה השנייה. אשר לאחוזי הנכות, הסכים בית המשפט עם המשיבים כי שגה בית משפט קמא בקביעתו למערער נכות נפשית לצמיתות בשיעור של 5%. בית המשפט קבע כי למערערת לא נותרה נכות נפשית לצמיתות ויש לפצות אותה בגין נכות פלסטית בשיעור של 20% בלבד. בשאלת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות העתידי הסכים ערכאת הערעור עם ניתוחו של בית משפט קמא ולא מצא עילה להתערב. בית המשפט דחה גם את טענות המשיבים בנוגע לשכרו הנוכחי של המערער ולהחלטת המל"ל שלא ליישם את תקנה 15. לבסוף, בית המשפט המליץ לדחות את הערעור בעניין האחריות וחלוקת הנזק, אך קיבל את הערעורים בחלקם בנוגע לגובה הנזק. פיצויי המערערת חושבו בסך 320,803 ש"ח, שכללו הפסד השתכרות עתידית בשיעור של 20% וסכומים מתוקנים בגין הפסדי שכר בעבר. הסכום הסופי היה אמור להיות מתווסף לשכר טרחת עורכי דין והוצאות. פסק דינו של בית משפט קמא בדבר חלוקת האחריות בין הצדדים ותביעת ההשבה נותר על כנו.