ע"א 5962-02-10

תקציר

המערערת, שביטחה את דירתה ואת תכולתה, תבעה מהמשיבים סך של 2 מיליון ₪ תגמולי ביטוח ופיצויים לאחר שדירתה ניזוקה בשריפה בשני אירועים נפרדים שנחשדו כהצתה מכוונת. עם זאת, המבטחת המשיבה דחתה את תביעתה וקבעה כי הפוליסה בוטלה לפני קרות האירועים. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת, בקובעו כי הביטול נעשה ביוזמת המבטחת בשל סיכונים חריגים והיסטוריית התביעות והמסוכנות המוסרית של המערערת, ולא נבע ממזימה של סוכן הביטוח כפי שטענה המערערת. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי למבטחת עומדת הזכות לבטל את הפוליסה וכי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות חוסר תום לב בביטול. המערער ערער על ההחלטה וטען כי לסוכן הייתה נקמה אישית וכי הביטול היה בלתי חוקי, אך ערכאת הערעור אישרה את ממצאי בית משפט קמא ודחתה את הערעור. ערכאת הערעור דנה גם בערעור שכנגד של המשיבים בדבר אי פסיקת הוצאות, ודחתה אותו תוך שהיא מעודדת את אופן הגשת הערעור שכנגד במקרים כאלה. שני הערעורים נדחו, והמערערת חויבה לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, תוך קבלת החזר חלקי של הוצאותיהם.