ע"א 30902-03-23

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב כתב התחייבות מיום 06/10/70, אשר הוביל למחלוקת על פרשנות המכתב והשבת פיקדון ששולם לקופת העירייה. המערערת טענה כי מטרת המכתב הייתה להעביר את חלקה 309 על שם המשיב, ללא קשר לאופן ההעברה או התמורה. מנגד, טען המשיב כי המטרה היא להעביר את החלקה ללא כל נטל כלכלי, כפי שקבע בית משפט קמא. בית המשפט, לאחר שניתח את סעיף 25 לחוק החוזים, צידד בפרשנותו של המשיב ומצא כי לשונו הברורה של המכתב והיתר הבנייה תומכים ברעיון כי העברת החלקה צריכה להיות ללא תמורה. בנוסף, שני תזכירים של מחלקת מקרקעי העירייה, מאוגוסט ומאוקטובר 1983, בהתאמה, איששו פרשנות זו. בפרט, בתזכיר מאוקטובר הובהר כי המערערת לא מילאה את התחייבותה לרכוש את החלקה ולהעבירו לעירייה, מה שהוביל את המשיבה שלא לשחרר את הפיקדון. בית המשפט בחן גם את נסיבות כתב ההתחייבות ומצא כי תכלית הפיקדון – הבטחת העברת הבעלות למשיב ללא סיכון כלכלי – התגשמה. החלקה נרשמה על שם המשיב ללא כל תשלום, תוך קיום תנאי ההסכם. זאת ועוד, בית המשפט חלק על קביעתו של בית משפט קמא כי חשיפת המשיב לתביעות פוטנציאליות מצד הבעלים המקוריים של חלקה 309 מצדיקה אי השבת הפיקדון. בית המשפט הדגיש את סופיות ההחלטות בהליכי הסדר מקרקעין ואת החריגים הצרים לתיקון רישומים. מאחר שהמשיבה לא הוכיחה סיכויי הצלחה בתביעה פוטנציאלית של הבעלים המקוריים ולא הוכיחה כל סיכון כלכלי, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש להחזיר את הפיקדון למערערת. בית המשפט התייחס גם לחובתה של המערערת על פי כתב ההתחייבות ומצא כי מאחר שזכויות הבעלות נרשמו עתה על שם המשיב, אין צורך שהמערערת תבצע את הפעולות המוסכמות. טענת המשיב כי המערערת לא מילאה את חובותיה נעדרת שחר וגובלת בחוסר תום לב. לפיכך חויב המשיב להשיב את הפיקדון, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד ההפקדה והריבית החוקית החל מיום 13.3.13, מועד רישום חלקה 309 על שם המשיב. כן נפסקו למערערת הוצאות בסך 15,000 ₪ מהמשיב.