בג"צ 2993/22

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לסמכותם של בתי המשפט בישראל במקרים של מינויים או פיטורים של שוטרים. בעבר נדונו תיקים כאלה בבג"ץ, אך בהמשך הועברו לבית המשפט לעניינים מנהליים. העותר במקרה זה, קצין משטרה בכיר שפוטר, טען כי עניינו צריך להידון בבג"ץ משום שפיטוריו לא התבססו על פקודת המשטרה, אלא על צו המלך, המקנה לשר סמכות לפטר כל נושא משרה ציבורית. בית המשפט, בהרכב השופטת ג' כנפי-שטייניץ, דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים הוא סיבה מספקת לכך. לדברי השופט, מטרת צו בתי המשפט לעניינים מנהליים הייתה להעביר לבית המשפט לעניינים מנהליים את כל העתירות הנוגעות למינויים ולפיטורים של קציני משטרה, לרבות אלה הנוגעות לקציני משטרה בכירים. מקור סמכותו של השר לפטר שוטר, בין אם נגזר מפקודת המשטרה ובין אם מהוראת המלך, אינו משנה את מהות תוכן ההחלטה; לפיכך, פיצול סמכות השיפוט על בסיס הבחנה זו אינו מעשי. יתר על כן, הרקע ההיסטורי של צו בתי המשפט לעניינים מנהליים תומך בפרשנות לפיה כל העניינים הנוגעים להעסקת שוטרים, לרבות מינויים ופיטורים, מצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, העתירה מופנית כלפי הערכאה הלא נכונה ונדחית לאלתר, ומומלץ לעותר לפנות לסעד משפטי בבית המשפט לעניינים מנהליים. השופט י' עמית והשופטת ד' ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין.