ת"א 58950-08-22

תקציר

פסק דין זה דוחה תביעה לסעד הצהרתי ולצו מניעה בנוגע לקרקע חקלאית המנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל. התביעה נובעת מסכסוך משפחתי על הזכויות באחוזה חקלאית במושב כפר אז"ר. הקרקע המדוברת הוחכרה במקור לסבם של התובעים בשנת 1935 לצורך עיבוד חקלאי. במהלך השנים הועברו הזכויות בעיזבון בתוך המשפחה. התובעים, המתגוררים כיום בארה"ב, מבקשים לפצל את המגרש עליו בנוי ביתם משאר העיזבון ולהשכיר אותו. עם זאת, אין להם זכויות רשומות בנכס והם אינם מתגוררים בישראל שנים רבות. הנתבעת, המנהלת את מקרקעי הקרן הקיימת לישראל, טוענת כי התובעים נעדרי המעמד והזכויות הנדרשים בנכס לצורך ביצוע הפיצול והשכירות המבוקשים. לטענת הנתבעת, ההסכם הפנים-משפחתי המחלק את הזכויות בתוך המשפחה אינו חל עליה, שכן היא לא הייתה צד לו. זאת ועוד, מדיניותה של הנתבעת ומשטר הקרקעות החקלאיות אוסרות על החכרת הנכס ללא הסכמתה, דבר שהיא סירבה לתת בשל היעדר זכויותיהם של התובעים והשימוש המיועד בנכס לעיבוד חקלאי. בית המשפט מסכים עם עמדת הנתבע. נמצא כי לתובעים אין זכויות בנכס מול הנתבע וכי סירובה של הנתבעת לאשר את בקשות הפיצול והשכירות הינו סביר ואינו שרירותי. החלטת הנתבעת מבוססת על שיקולים לגיטימיים ועל משטר הקרקעות החקלאיות ארוך השנים. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי נסיבותיהם האישיות של התובעים אינן עולות על הטעמים לשמירה על משטר המקרקעין הנוכחי. בקשת התובעים מסתבכת עוד יותר נוכח הליך הפיצול הארוך והלא ברור, שאינו מובטח שיצליח. לאור ממצאים אלה, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשלם לנתבע הוצאות בסך 80,000 ₪.