עע"מ 21/13

תקציר

פסק הדין דן בעקרונות העומדים בבסיס דיני המכרזים, שהם האינטרס הציבורי והאינטרס העסקי. האינטרס הציבורי מבטיח עמידה בכללי מינהל תקין, טוהר המידות ותחרות הוגנת ושוויונית, ואילו האינטרס העסקי מקבל את ההצעה האופטימלית ביותר. פסק הדין מדגיש את חשיבות האיזון בין עקרונות אלה, במיוחד בכל הנוגע לפגמים בערבויות, הנחשבים בדרך כלל לפגמים מהותיים. בית המשפט דן בהבחנה בין "ערבות בנקאית" לבין "ערבות חברה", ומדגיש כי הראשונה עדיפה בשל האוטונומיה שלה והאיתנות הפיננסית שהיא מסמלת. על פי פסק הדין, הדרישה לערבות בנקאית במכרזים משרתת מטרות רבות, לרבות שיפוי, הרתעה והבטחת איתנותו הפיננסית של המציע. בית המשפט מכיר במציאות הכלכלית המשתנה אך בסופו של דבר פוסק לטובת קיום הדרישה לערבות בנקאית כאמור בהוראות המכרז. זאת, על בסיס יציבותם של כללים שנקבעו, ערך השוויון בין המציעים וכיבוד האוטונומיה של בעל המכרז בקביעת התנאים. השופטים מסכימים כי יש לקבל את הערעור, ולדחות את ההצעה בערבות חברה מוצדקת. בנוסף, מציע פסק הדין לתקן את הוראות החשב הכללי כך שיציינו במפורש את דרישת הערבות הבנקאית ולא יסתמכו על הוראות משתמעות. המשיבים, לרבות הערים ועינב-חץ, נדרשים לשאת בהוצאות הערעור ולשלם למגנזי 21 שכר טרחת עורך דין.