רמ"ש 32498-06-17

תקציר

הערעורים בפני בית הדין הם תוצאה של סכסוך בין בני זוג גרושים על הסמכות לדון בתביעותיהם לאחר גירושיהם. המחלוקת העיקרית היא האם ניתן לכרוך את נושא מזונות הילדים בתביעת גירושין. המשיב טוען כי המבקש פעל בחוסר תום לב ולכן יש לראות את הבקשות שהוגשו לבית הדין הרבני בטלות. המבקש טוען כי טענות המשיב אינן מדויקות ואל לו לבית המשפט המחוזי להתערב בממצאי בית הדין הרבני. ערכאת הערעור, לאחר בחינת הטענות והראיות, מוצאת כי קיימים אי דיוקים בטענות המשיב בדבר חוסר תום הלב של המבקש. בית המשפט מציין כי ייתכן שהתנהלותו של המבקש נעשתה בחוסר תום לב, אך לא במידה הנטענת על ידי המשיב. בית המשפט מסביר כי מעשיו של המבקש לא היו חוסר תום לב קיצוני או ברור, במיוחד בהתחשב בנסיבות. באשר לשאלת הסמכות, בית המשפט מגיע למסקנה כי טענת המשיב כי כל ההליכים בבית הדין הרבני בטלים היא מופרכת. חוק יישוב סכסוכים מאפשר לצד שהגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך להגיש תביעות לכל ערכאה בתום המועדים הנקובים. הואיל ובקשת המבקש הוגשה בפני בקשת המשיב, ושתיהן בוצעו באותו יום, בחירת הפורום של המבקש תקפה. בית המשפט מתייחס גם לטענתו החלופית של המשיב לפיה קיים טעם מיוחד להתערב בהחלטת בית הדין הרבני. יצוין, כי טענתו המשפטית של המשיב לוקה בחוסר בהירות ואין בה כדי להצדיק התערבות. יתר על כן, פגם פרוצדורלי בהחלטת בית הדין הרבני, אם בכלל, תוקן בדיון מאוחר יותר, והפך את הסוגיה לתיאורטית. בפנייה לערעור המבקש, בית המשפט קובע כי לא ניתן לכרוך את התביעה למזונות ילדים (להבדיל מהחזר הוצאות) לתביעת גירושין, למרות לשונו המפורשת של חוק שיפוט בתי דין רבניים. בית המשפט מדגיש כי בית המשפט העליון פעל באופן עקבי בעקבות הלכת שרגאי בעניין זה ולא סטה ממנה, גם בפסקי הדין האחרונים. לפיכך, קביעתו של בית משפט קמא כי לא ניתן לקשור את התביעה למזונות ילדים לתביעת הגירושין עלתה בקנה אחד עם תקדימי בית המשפט העליון. שני הערעורים נדחים, וכל צד אחראי להוצאותיו. הבטוחה מוחזרת לעורכי הדין של הצדדים. ניתן לפרסם את פסק הדין בפורמט חתום, תוך הסרת שמותיהם ופרטיהם המזהים של הצדדים.