ע"א 667/76

תקציר

מדובר בחברה פרטית העוסקת ביבוא וסחר בחומרי בניין, שהחליטה להגדיל את הונה. המשיבה, שהחזיקה במעט יותר מ-24% ממניות החברה, התנגדה להחלטה והגישה תביעה בטענה לקיפוח המיעוט, שכן הגידול ייטיב עם בעלי מניות הרוב על חשבונה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת המשיב והביא את המערערים (החברה ובעלי מניות נוספים) לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון, בדעת רוב של השופט בכור, דחה את הערעור. השופט בכור קבע כי הנהלת החברה לא שקלה את החלטתה להגדיל את ההון בתום לב ולטובת החברה. תחת זאת, שירתה ההנהלה את האינטרסים של בעלי מניות הרוב ופעלה להפלות את המשיב. מאחר שהמנהלים לא הצליחו להוכיח כי החלטתם התקבלה לטובת החברה, היא בטלה. השופט אשר, בדעת מיעוט, חלק על מסקנת הרוב, וקבע כי אין ראיות לחוסר תום לב או כוונה להפלות את המשיב. לדברי השופט אשר, החלטת המנהלים הייתה הוגנת ומאוזנת והתייחסה באופן שווה לכל בעלי המניות. לטענתו, טענות המשיב לקיפוח אינן מבוססות ומבוססות על תפיסות פילוסופיות של דמוקרטיה שאינן חלות בהכרח על דיני התאגידים. יתר על כן, אימוץ הפסיקה האמריקאית בנושא, כפי שעשה בית המשפט המחוזי, אינו ראוי בהתחשב ביסוד דיני החברות בישראל במשפט המקובל האנגלי. השופטת בן-פורת, בהסכמתה עם דעת הרוב, הדגישה כי הקצאת מניות במחיר נמוך מערכן מהווה קיפוח המיעוט, שניתן להצדיקו, רק אם הדבר נחוץ לטובת החברה. מאחר שהמערערים לא סיפקו נימוק משכנע, היא הסכימה כי יש לדחות את הערעור. בית המשפט העליון, ברוב של דעות, דחה את הערעור והורה למערערים לשלם את הוצאות המשיב.