ו"ע 5561-01-20

תקציר

המערערת רכשה דירה באילת אך פונתה לאחר שעורך הדין שטיפל במכירה מעיל בכספים והותיר את הדירה משועבדת. המערערת תבעה את המוכרים פעמיים, הראשונה הסתיימה בפסק דין ברירת מחדל לטובת המערערת והשנייה קבעה כי המוכרים הפרו באופן מהותי את חוזה המכר אך גם כי המערער אינו יכול לבטל את המכירה משום שלא עשה כן תוך זמן סביר. המערער ערער על החלטת מיסוי מקרקעין לדחות את בקשתו להחזר מס הרכישה ששילם עבור הדירה, בטענה שהמכירה לא הושלמה. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי המכירה לא בוטלה ולכן אינה מצדיקה החזר מס. בפסק הדין הודגש כי אירוע המס שגרם למס רכישה התרחש עם חתימת הסכם המכר, והאירועים שהתרחשו לאחר מכן, לרבות מעילת עורך הדין ומכירת ההוצאה לפועל של הדירה, לא ביטלו רטרואקטיבית את חבות המס. עוד הדגיש בית המשפט כי המערערת לא ביקשה לבטל את המכירה לאלתר וכי המכירה השנייה לצד שלישי הייתה עסקה חדשה ולא ביטול של הראשונה. תוך שהוא אוהד את מצבה של המערערת, הגיע בית המשפט למסקנה כי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין אינו חל, וכי החזר מס הרכישה אינו מוצדק.