ע"ע 56218-06-17

תקציר

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה מתייחס לערעורים רבים בהם מעורבים מאבטחים וחברת Zip, תוך התמקדות בנושאים הקשורים לפדיון חופשה שנתית, הוצאות הבראה, גמול שעות נוספות, סיום העסקה והודעה מוקדמת. בית הדין הבהיר כי חישוב החופשה השנתית המופדית צריך להתבסס על הערך בתום ההעסקה, תוך דחיית כל אמות מידה קודמות של הסכם קיבוצי. היא אישרה החלטות קודמות שהכירו במאבטח כעובד יומי, דבר שהשפיע על חישובי ימי החופשה. בענייני דמי הבראה, בית הדין צידד חלקית במאבטח, ופסק 165 שקל נוספים, תוך שהוא מציין תנאים נוחים יותר מצו הארכה כללי על פני הסכם קיבוצי. בית המשפט דחה טענות בגין עוגמת נפש, תוך ציון חוסר ביסוס ודחה את החלת חוק שעות עבודה ומנוחה על מאבטחים, דבר שהשפיע על החלטות על תשלום שעות נוספות. במקרה אחר הגיע בית הדין למסקנה כי מאחר שזיפ לא הצליחה לשמור על תנאי העסקה של סוהרים ר' ו-ש', למרות נכונותם לעבוד בתנאים קודמים, הם זכאים בצדק לשכר לתקופה מוקדמת. באשר למאבטח מ', לאחר שבעיות משמעת הובילו לשיבוץ מחדש מבלי למצוא עבודה חלופית, החליט בית הדין כי מ' זכאי להודעה מוקדמת. הערעור של זיפ שינה את מועד ההתחלה של ריבית והצמדה לעניין פקיעת ההודעה המוקדמת, אך בית המשפט בסך הכל שמר על עמדת בית המשפט המחוזי, תוך שימת דגש על הגינות פרוצדורלית ועל זכותם של העובדים לקבל פיצוי הולם, תוך דחיית כמה מתביעות הנגד של זיפ. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, אלא אם כן צוין אחרת, והערבויות הכספיות של זיפ היו אמורות להיות מוחזרות בעקבות פסק הדין.