ת"צ 52088-04-19

תקציר

המבקש הגיש תביעה ייצוגית נגד הנתבעת בגין אי עמידה בחוק הפיקדון, הקובע כי על בתי עסק לקבל החזרת מכלי משקה ולהעביר כספי פיקדון ללקוחות. המבקש ביקש לייצג קבוצת לקוחות שלא יכלו להחזיר מכלי משקה בסניפי הנתבעת בימים שקדמו לפסח. עם זאת, בקשת המבקש לאישור התובענה הייצוגית לא התבססה על תשתית מהותית כלשהי, והנתבע הציג נתונים המראים כי היקף הנזק הנטען היה מזערי. לאחר מכן ביקש המבקש למשוך את הבקשה, והצדדים הציעו הסכם הסתלקות, שכלל הטבה למבקש ולחברי הקבוצה. על בית המשפט לאשר כל הטבה למבקש בעת הסתלקותו, בהתחשב בעילת התביעה לכאורה ובתועלת שהביאה הבקשה לקבוצה. כמו כן, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות ולשקול את ההשלכות הרחבות יותר של משיכות פיצויים על מוסד התובענות הייצוגיות. השופט קבע כי עילת התביעה של המבקש אינה חזקה דיה כדי להצדיק הסתלקות מפיצויים, שכן קיימים קשיים בקביעת הנזק וחבות הנתבע. יתר על כן, ההטבה שהוצעה בהסכם הנסיגה לא הייתה רלוונטית דיה לחברי הקבוצה או נשוא הבקשה. הפער המהותי בין הסכום המשוער של הבקשה (מיליון ש"ח) לבין שווי ההטבה (70 אלף ש"ח) הכביד גם הוא על אישור ההטבה. השופטת הדגישה כי משיכות פיצויים צריכות להיות החריג ולא הכלל, ואישורן התכוף עלול להרתיע מבקשים מלערוך בדיקות יסודיות לפני הגשת תובענות ייצוגיות. לפיכך נדחתה בקשת המבקשים ובאי כוחם לקבלת גמלות, אך ההסתלקות מההליך אושרה. כמו כן הוזכר לנתבעת התחייבויותיה על פי הסכם ההסתלקות, והמבקש היה אחראי לפרסום הבקשה ופסק הדין.