ע"א 522/64

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור שביקש לבטל צו עיקול על מקרקעין שהוצא לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. המערער טען כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות ליתן את הצו, אלא אם כן הוסמך לכך על ידי שר האוצר. עם זאת, בית המשפט מצא כי התקנות הרלוונטיות, אף שהן מנוסחות בצורה מעורפלת, מקנות לוועדת הבנייה המקומית את הסמכות להגיש בקשה לצו כזה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אין לו שיקול דעת לדחות את הצו על סמך הזמן שחלף מאז פרסום התב"ע, וכי מטרת ההפקעה ונסיבותיה אינן עניינים להכרעתו של בית המשפט המחוזי. ההחלטה אישרה את תוקפו של הצו והדגישה את סמכותה של הוועדה המקומית במקרים כאלה, תוך פירוט העילות המצומצמות להתערבות שיפוטית בענייני הפקעה על בסיס תכניות בניין עיר. הובאו התייחסויות משפטיות מרכזיות, לרבות סעיפים בתקנות שונות והחלטות קודמות של בתי משפט רלוונטיים.