ע"א 9837/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפסול עצמו מלדון בתיק שעניינו סכסוך על הסכם מקרקעין. המשיבים עתרו להצהיר כי המערערת גזלה במרמה את מקום מגוריהם ולבטל את הסכם המקרקעין שנחתם ביניהם. במהלך הדיון החמישי אמרה לכאורה השופטת אמירה שניתן לפרש כמעידה על עמדתה לגבי תוצאות התיק, מה שהוביל את בא כוח המשיבים לבקש את פסילת בית המשפט. השופט נעתר לבקשה, והניע את המערער להגיש ערעור. המערער טען כי החלטת השופט הייתה סובייקטיבית והעדיפה את גרסת המשיבים לאירועים, וטען כי אין מקום להסתמך על עדותם של עורכי הדין שהיה להם אינטרס בפסילה. מנגד, טענו המשיבים כי החלטת השופטת לפסול את עצמה ראויה, שכן הובהר כי אין בכוונתה להעניק את הסעד המבוקש בתובענה. עוד הדגישו את השלכות הפסילה על אמון הציבור במערכת המשפט. בסופו של דבר החליטה ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור. פסק הדין הדגיש את המבחן האובייקטיבי לפסילת שופטת וכיבד את רגשותיה של השופטת שסברה כי אין זה ראוי שהיא תדון בתיק.