בש"פ 5989/01

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להעביר לנאשמים רישומים פנימיים הנוגעים לאי העמדתו לדין של עד התביעה, מאיר שמיר, בתיק מרמה. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על זכותם של הנאשמים לעיין, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, בחומר החקירה הנוגע לעניינם, וכן על עקרון השוויון. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי הערכאה הנמוכה יותר חרגה מהיקף הדיון, המוגבל לעיון בחומר החקירה. הבקשה המקורית לא הזכירה את הפעלת הביקורת השיפוטית או את התזה הכללית שהוצגה בהחלטת בית המשפט המחוזי. יתר על כן, למדינה הייתה זכות להציג את טיעוניה נגד תזה זו, דבר שלא נעשה. לפיכך, ההחלטה למסור לנאשמים רישומים פנימיים נדחתה ונמצאה בטלה. ערכאת הערעור ציינה כי הנתבעים יכולים לבקש משופט אחר בבית המשפט המחוזי לבחון את המסמכים שלא נחשפו ולקבוע האם יש הצדקה לאי גילוי. חלק מהמסמכים נגעו למגעים עם עורך דינו של שמיר ודרשו דיון נפרד. בית המשפט הציע כי הנתבעים יוכלו להעלות את טענותיהם גם בנוגע למעמדו של שמיר כעד מדינה ולאפליה לכאורה בתיק העיקרי בפני בית המשפט המחוזי.