ת"א 16871-11-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מכירת מגרשים לבנייה למגורים. התובע, מוכר המגרשים, תבע את הנתבעים, הרוכשים, על כך שלא בנו על המגרשים בלוח הזמנים המוסכם, שלטענת הנתבעים מותנה בהחזקת המגרשים. שאלת המפתח הייתה האם החזקה הועברה לידי הנתבעים, ואם כן, מתי זה קרה. לאחר בחינת הראיות והחוזה, הגיע השופט למסקנה כי הנתבעים אכן קיבלו חזקה במגרשים ביום 24.9.2017. מועד זה נקבע על סמך גורמים שונים: תנאי החוזה, התנהגות הצדדים והתנהלות הענף. כך למשל, הנתבעים ניסו למכור את המגרשים בשנת 2018, מה שמעיד על אמונתם שיש להם חזקה, והם גם הכינו תוכניות בנייה, שלא היו הגיוניות אם לא היו רואים את עצמם כבעלים. עוד הבהירה השופטת כי סירובם של הנתבעים לחתום על מסמך הנוגע למסירת החזקה אינו מבוסס, שכן התובע כבר הסכים לשאת באחריות לתשתיות. בנוסף, קבע השופט כי הפרת לוח הזמנים של הבנייה על ידי הנתבעים מהווה הפרה יסודית של החוזה. עם זאת, השופט דחה את בקשת התובע לפיצוי בשל היעדר ראיות לנזקים הנובעים מחוסר תום הלב הנטען של הנתבעים. תחת זאת, נעתר השופט לבקשת התובעת לסעד פיצול, ואפשר לה לפנות לסעדים נוספים ככל שהתיק יתקדם. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשלם לתובע 14,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה בהעדר שני הצדדים וניתנה ביום 9.2.2022.