בג"צ 9461/00

תקציר

העותרים, אגודות שיתופיות חקלאיות וצרכני מים, ערערו על הסדר החקיקה החדש במשק המים, ששינה את שיטת גביית היטלי הפקת המים ומתן מענקים ליצרני המים. הטענה המרכזית הייתה כי היטלי ההפקה אינם סבירים ומפלים, שכן הם הוטלו על יצרנים פרטיים אך לא על חברת המים הלאומית מקורות. המדינה טענה כי ההיטל הוטל בחקיקה ראשית ונועד לצמצם את ייצור המים השפירים ולעודד שימוש במקורות חלופיים. בית המשפט מצא כי המחוקק ניתק את מנגנון ההיטל ממנגנון המענקים, שכעת היו לו תכליות שונות, וכי היטלי הייצור היו סבירים וחוקיים. עוד נקבע כי הכללים למתן מענקים לשנים 1999 ו-2000 פורסמו כדין, וכי אין אפליה בין יצרני מים פרטיים לבין מקורות. יתר על כן, הסכם העלות בין המדינה למקורות היה הסדר מיוחד המוצדק מתפקידה הציבורי וייעודה הלאומי של מקורות, ולא ניתן היה להחיל אותו על יצרנים פרטיים. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות בסך 20,000 ₪.