ת"א 8004-06-18

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב מחלוקת על שכר טרחה בין עורך דין תובע לבין מספר נתבעים שהם גם עורכי דין. התובעת הסכימה לייצג את הנתבעים במספר הליכים משפטיים לאורך השנים, לרבות תיקי ירושה בבית המשפט לענייני משפחה ותביעה אזרחית, ללא הסכם שכר טרחה קבוע. התובע טען כי הנתבעים חייבים לו כספים עבור שירותיו המשפטיים והגיש תביעה בה דרש סכום מסוים בשכר טרחה. עם זאת, הנתבעים טענו כי תקופת ההתיישנות חלפה וכי אין הסכמה או יריבות לגבי שכר הטרחה עם שניים מהנתבעים. השופטת קבעה כי מאחר שייצוג התובעת הסתיים בשנת 2014 והתביעה הוגשה באותה שנה, לא חלה תקופת ההתיישנות. בהיעדר הסכם שכר טרחה רשמי, קבע בית המשפט את שכר הטרחה המתאים בהתאם לנסיבות המקרה. השופטת קבעה כי התובעת לא דרשה שכר טרחה ספציפי במהלך תקופת הייצוג וכי היחסים בין הצדדים היו בלתי פורמליים וידידותיים. הם הסתמכו על עדויות הנתבעים ועל הראיות שהוצגו בנוגע לתשלומים ששולמו לתובע. בתביעה האזרחית פסק השופט לטובת הנתבעים, בקובעו כי דרישת התובע לשכר טרחה מכל הנתבעים אינה ברורה, שכן הוא מייצג רק את נתבע 1. בנוסף, במכתבי הדרישה שנשלחו לנאשם 1 לא צוין שכר טרחת ייצוג בהליכים אחרים. השופט קיבל את עדותו של בא כוחו של נאשם 2 בתיק האזרחי, שקבע כי שכר טרחתו עומד על 6,000 ₪, וקבע כי זהו שכר הטרחה הראוי מאחר והתובע לא הביא ראיות מספיקות לשכר טרחה במקרים דומים. באשר לתביעות בבית המשפט לענייני משפחה, דחתה השופטת את טענת התובעת כי שכר הטרחה צריך להתבסס על אחוז משווי הנכס הנדון. תחת זאת, הם נקבעו על סמך העבודה שהושקעה, תוך התחשבות בחלקם הפעיל של הנתבעים בהליך וביחסי הידידות בין הצדדים. השופט הגיע למסקנה כי שכר הטרחה הראוי הוא 40,000 שקל בתוספת מע"מ, ממנו יש לנכות תשלומים קודמים של הנתבעים. יתר על כן, השופט מצא כי הנתבעים 4 ו-5 נסוגו מהעיזבון ולא היו מעורבים בהליך המשפטי, והתובע מעולם לא דרש מהם תשלום. לפיכך, התביעה נגד נתבעים אלה נדחתה. בסופו של דבר הורה השופט לנתבעים 1 עד 3 לשלם לתובע 34,800 ₪ שכר טרחת עורך דין. שני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפטיות שלהם.