ת"א 18623-02-12

תקציר

הנתבעת, משען, התקשרה עם התובע, האדריכל פרייס, בשנת 2005 להכנת "תכנית אב" לפרויקט בנייה. פרייס טענה כי משען גם התקשר עמה בעל פה להכנת תוכניות אדריכליות לבניינים 16 ו-17 בפרויקט וכי משען הבטיח לה עבודה זו. עוד טענה פרייס כי כאדריכלית הבית של משען, שררו יחסי אמון מיוחדים שהובילו את משען להזמין ממנה פרויקטים ללא הסכם כתוב. בית המשפט בחן מסמכים רבים מ"זמן אמת" ומעדויות עדים ולא מצא כל ראיה לחוזה בכתב או בעל פה בין הצדדים לביצוע העבודה הנוספת. בית המשפט מצא כי גרסאותיו השונות של פרייס לתאריכים ולתוכן הנטענים של ההסכמים בעל פה אינן עקביות וחסרות פירוט. עוד נמצא כי התנהלותה של פרייס, לרבות שליחת הצעות מחיר לעבודתה המיועדת, מלמדת כי היא הייתה מודעת לכך שיש לסכם מראש על התנאים הכספיים של כל הסכם. בית המשפט הגיע למסקנה כי פרייס לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח קיומו של הסכם בעל פה, וכי לא נכרת חוזה מחייב לגבי העבודה הנוספת. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרייס ביצעה עבודות נוספות מעבר לתוכנית המתאר, ועל כך היא זכאית לפיצוי. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את העבודה שבוצעה ויקבע שכר סביר. המומחה מצא כי פרייס השלים 80% מהתכנון האדריכלי הראשוני לבניינים 16 ו-17 והיה זכאי ל-837,602 שקל עבור עבודה זו, וכן 214,486 שקל עבור תכנון אדריכלות פנים. עם זאת, בית המשפט הפחית פיצוי התאמה בסך 215,800 שקל, שנפסק לפרייס באופן בלתי הולם. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת פרייס ופסק לה 1,052,088 שקל בתוספת מע"מ, שישולמו על ידי משען. סכום זה היווה פיצוי סביר עבור העבודה שבוצעה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.