עת"מ 35263-03-23

תקציר

העותרים והמשיבים הגישו עררים לוועדת הערר על היתר בניה. העותרים טענו כי ועדת הערר שגתה בפרשנות ההוראות הרלוונטיות הנוגעות לחישוב גובה המבנה, תכניות הניקוז והיעדר הנמקה בהחלטת הוועדה. עוד טענו כי אישור המרתף אינו חוקי וכי החלטת ועדת הערר בנוגע למספר הקומות, ההקלות וגובה הכניסה אינה סבירה. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בהיותה החלטה תכנונית מקצועית. הם טענו כי מדידת גובה הבניין נעשתה בצורה נכונה, וכי העותרים עצמם השתמשו באותה שיטה בבקשתם. עוד טענו המשיבים כי המרתף וההקלות אושרו באופן סביר וכי גובה הכניסה נקבע כראוי. בנוסף, הם ציינו כי העותרים לא העלו חלק מטענותיהם בשלב ההתנגדות. לאחר שבחן את הטענות, מצא בית המשפט כי החלטת ועדת הערר בעניין תחשיב הגובה ותכניות הניקוז הייתה סבירה ודחה את טענות העותרים. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי פרשנות העותרים למונח "מרתף" שגויה וכי ההחלטה לאשר את המרתף מצויה בסמכותה של הוועדה המקומית. כמו כן, בית המשפט קבע כי ועדת הערר הצדיקה במידה מספקת את החלטתה בעניין ההקלות וכי קביעת גובה הכניסה סבירה. עוד הגיע בית המשפט למסקנה כי העותרים לא הציגו את טענותיהם הנוכחיות במהלך הליך ההתנגדות, ולפיכך טענות אלה אינן קבילות. משכך, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרים לשלם הוצאות משפט למשיבים.