פ"א 10785-05-17

תקציר

אלה פסקי הדין של שני ערעורים מאוחדים שנידונו בבית המשפט הישראלי. הערעור הראשון, שהוגש על ידי דוד וקרן קבסה, מבקש לבטל את פסק הדין באשמה של בנייה ושימוש בקרקע חקלאית ללא היתר, ואילו הערעור הנגדי של המדינה מערער על הקלה בעונש שהוטל על בני הזוג קבס על ידי בית משפט קמא. המערערים הורשעו בבנייה ובשימוש בקרקע חקלאית ללא היתר. גזר הדין וגזר הדין של בית משפט קמא כללו קנס בסך 10,000 ש"ח לדוד קבסה, שישולם בתשלומים או ניתן להמרה ל-100 ימי מאסר, וצו הריסה למבנה מגורים בלתי מורשה. בתוך כך, קרן קבסה קיבלה קנס של 1,000 שקל, שישולם תוך 90 יום, ו-30 ימי מאסר אם לא יחתמו על התחייבות של 5,000 שקל להימנע מעבירות דומות בעתיד. בית המשפט גם הוציא צו הריסה למבנים בקרקע, בעיכוב עד אוגוסט 2017 כדי לאפשר למערערים לקבל את ההיתרים הדרושים. המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו, שכן קיבל היתר לחוות סוסים, אשר בוטל מאוחר יותר. בית המשפט דחה טענה זו ואישר כי למערערים לא היה היתר וכי טענותיהם חסרות שחר. נקבע כי הבנייה הבלתי חוקית והשימוש בקרקע התרחשו בשנת 2010, בטרם הוגשו בקשות להיתר. בית המשפט דחה גם את יתר טענותיהם של המערערים בנוגע להליכי הוועדה המקומית והמחוזית. בהתייחסו לערעורים על גזר הדין, מצא בית המשפט צדק בטענת המערערים כי בית משפט קמא התייחס באופן פסול למבנים שלא הוזכרו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט קבע כי רק המבנים והשימושים המוזכרים בכתב האישום המתוקן יכולים להילקח בחשבון לצורך גזר הדין. בית המשפט נהג באיפוק בהתערבותו בשיקול דעתו של בית משפט קמא, אך מצא כי הקנסות שהוטלו חרגו באופן משמעותי ממדיניות הענישה הראויה. המדינה טענה לקנסות גבוהים יותר, תוך שימת דגש על ניסיון ההתחכמות של המערערים ועל אופיו המסחרי של המפעל. המערערים, לעומת זאת, ביקשו ארכת זמן נוספת למימוש צווי ההריסה, שבית המשפט דחה אותה. בית המשפט קבע את טווחי הקנס המתאימים לכל מערער בין 30,000 ל-100,000 ₪ לדוד קבסה, ובין 8,000 ל-30,000 ₪ לקרן קבסה, בהתחשב בחומרת העבירות, מצבם הכלכלי של המערערים והצורך בהרתעה. בסופו של דבר הטיל בית המשפט קנסות בקצה התחתון של טווחים אלה, לצד התחייבויות כספיות, ועיכב מעט את ביצוע צווי ההריסה עד ל-31.8.17. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא נותרו ללא שינוי.