תו"ב 50602-09-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום נגדם. כתב האישום מייחס לנאשם שימוש בלתי מורשה בקרקע ובנייה עליה ללא ההיתרים הנדרשים. הנאשם טען כי יש לבטל את כתב האישום בשל שיהוי יתר של התביעה – הבנייה בוצעה בשנת 2000, וכתב האישום הוגש רק בשנת 2017. עוד נטען כי מדובר באכיפה בררנית, לפיה לא הועמדו לדין משפחות סמוכות נוספות שבנו גם הן מבנים ללא היתר. הפרקליטות, לעומת זאת, טענה כי השיהוי היה סביר, וכי הם אכן נקטו צעדים נגד משפחות אחרות באותו אזור. בית המשפט הסכים עם התביעה כי לא היה שיהוי מוגזם בהגשת כתב האישום, במיוחד בהתחשב בכך שעיכוב כזה לא ימנע מהתביעה לאכוף את החוק כעת. יתר על כן, הנאשם לא הביא ראיות מספיקות לאכיפה בררנית, בעוד שהתביעה כן סיפקה ראיות לצעדים משפטיים שננקטו נגד משפחות אחרות. בית המשפט הדגיש כי טענות של הגנות צדק חלות רק במקרים חריגים וכי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענותיו. מאחר שלא נמצא בסיס ראייתי מקדים לטענות הנאשם, דחה בית המשפט את טענותיהם המקדמיות וקבע כי אין סיבה להצדיק את ביטול כתב האישום.