בש"פ 2510/20

תקציר

פסק הדין דן בהיקפה של תקנה 3(א)(1) לתקנות סד"א, הנוגעת לעניינים של "מעצר ושחרור בערובה" שעל בתי המשפט לדון בהם בשעת חירום. התקנה מתפרשת כך שתכלול בקשות של משוחררים בערבות, כפי שעולה מלשונה המילולית של התקנה, והיא נתמכת עוד יותר בפגיעה המהותית בנאשמים ששוחררו בערבות. לאחר מכן עובר הדיון למתכונת הדיונים בנוגע לבקשות של משוחררים בתקופת הקורונה. זכותו של הנאשם להיות נוכח במשפטו מוכרת אך ניתן לוותר עליה, ותקופת החירום מחייבת התאמות למתכונת המשפט הרגילה. בית המשפט קובע כי המחוקק התכוון להקנות לשופטים שיקול דעת לאזן בין זכות ההשתתפות בדיונים לבין צרכי תקופת החירום. לפיכך, עדיף שדיונים לגופו של עניין יתנהלו בכתב, עם אפשרות לשימועים בעל-פה במקרים מסוימים. ההנחיות מתארות את נוהל הדיון בבקשות של משוחררים, תוך שימת דגש על שיקול הדעת של השופטים ועל חשיבות ההתאמה לנסיבות הפרטניות. ערעור המדינה נדחה, וההחלטה הקודמת לטובת המשיב עומדת בעינה, ומחייבת דיון דחוף בהתאם להנחיות המתוארות.