ת"א 40500-10-10

תקציר

השופטת קבעה כי אין חוזה ביטוח מחייב בין התובעים לבין המבטחת. עוד קבעה השופטת כי המבטחת ובא כוחה התרשלו כלפי התובעים במספר דרכים טרם אירוע הפריצה, לרבות הליך חיתום ארוך מדי, אי הדגשת הסיכון של התובעים ואי מתן כיסוי ביניים. רשלנות זו חייבה את המבטחת וסוכניה לפצות את התובעים בנזקים שנגרמו כתוצאה מהפריצה, בניכוי שליש אשר יוחס לאשמתם התורמת של התובעים עצמם על כך שנתנו אמון בסוכן מבלי לפקח על מעשיו. השופטת דחתה את תביעות התובעים לפיצויים בגין הפרת חוזה, שכן לא היה חוזה כזה, וכן תביעה לריבית עונשית. השופטת קיבלה חלקית את תביעת התובעים לנזקים מהותיים כתוצאה מהפריצה. תביעת התובעים בגין נזק למערכת הבנייה והמיגון התקבלה בסך 12,000 ₪. התביעה בגין גניבת משקאות חריפים התקבלה בחלקה, והתובעים זכו ב-356,712 ₪ מתוך 713,423 ₪ הנתבעים, בשל היעדר נתונים מלאים לגבי הנזק. התביעה בגין גניבת ערק נדחתה משום שהתובעים לא הוכיחו את הנזק, ושיטת החישוב הייתה שנויה במחלוקת. סך הנזק שנפסק היה 368,712 ₪, מתוכם היו זכאים התובעים ל-66%, שהם 245,783 ₪. השופט גם פסק לתובעים 50 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והורה לנתבעים להשיב סכום יחסי מאגרת בית המשפט. הנתבעים היו אמורים לשלם סכומים אלה תוך 30 יום.