עת"מ 183/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לשטחו של חניון ולארנונה המוטלת עליו. הפסיקה המקורית קבעה את השטח המשמש לחניה, וקבעה כי הבעלים ישלם מיסים על בסיס שטח זה. עם זאת, על פסק דין זה הוגש ערעור, בטענה כי הוא אינו מביא בחשבון שינויים מסוימים בשימוש בנכס ותקדימים משפטיים עדכניים. בית המשפט בחן את השלכות פסק הדין הקודם, בהתחשב במעברים ובכבישים בתוך החניון, כביש הגישה ושטחים פסולים. נמצא כי המערערת היא הנהנית העיקרית מהחניון ומהכבישים הנלווים אליו, ומשכך, עליה לשלם את מלוא סכום הארנונה בגין שטחים אלה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המערערת בנוגע לכביש הגישה, והדגיש כי הוא חלק בלתי נפרד מהנכס ומשמש את המערערת באופן בלעדי. העיקרון של תשלום מיסים על בסיס שטח הנכס והשימוש בו הוחל גם על שטחים פסולים, גם אם לא היו בשימוש. ככלל, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, דבר המחזק את הדרישה לתשלום ארנונה בגין כל שטח החניון, לרבות כבישים ושטחים פסולים.