ע"ע 15071-09-22

תקציר

בית הדין בחן את חובתו של מעסיק לשלם גמול שעות נוספות לשלושה משיבים והגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעורים על חובות אלה. בתחילה נקבע כי מחדלו של מעסיק לנהל רישומי נוכחות נאותים העביר את נטל ההוכחה אל העובד, ואיפשר תביעות לגמול שעות נוספות באמצעות דפוס עבודה קבוע. עם זאת, חקיקה מפותחת זו העדיפה את העובד על ידי העברת נטל השכנוע למעסיק עד 60 שעות נוספות בחודש אם לא הוצגו רישומי נוכחות. עם זאת, החריג מתעורר כאשר עובד מסרב במכוון למסור דוחות נוכחות, תוך שלילת החזקה ושמירה על נטל ההוכחה על העובד. בעניינו של המשיב מס' 1, בשל הסירוב לדווח על שעות העבודה, הנטל נותר עליהם, והראיות לא תמכו בטענה לעבודה בשעות נוספות. כמו כן, המשיבים 2 ו-3 דיווחו על שעות עבודתם באופן בלתי מספק, שלא בלחץ המעסיק, ונהנו מדיווחים לקויים, תוך קבלת שכר עודף, אשר שלל את תביעותיהם לתוספת שכר. בשני המקרים, החישובים שהסתמכו על אומדן נעדרי בסיס ונימוקים, וערערו את תוקפם. מאחר שנטל ההוכחה מוטל על העובדים, ונוכח הדיווח הלקוי מטעם המשיבים, פוטר המעסיק מחובת תשלום שעות נוספות מעבר לנרשם. בכך התקבל ערעור המעסיק, תוך ביטול החלטות קודמות של תשלום שעות נוספות, ונפסקו הוצאות לטובת המעסיק.