עב"ל 64257-12-14

תקציר

במקרה דנן, החליט בית המשפט לדחות את ערעורו של המערער לאחר שבחן ביסודיות את הטענות, הראיות וחוות דעת המומחים שהוצגו במהלך ההליך. הערעור עסק בטענה לפגיעה בעבודה בגבו התחתון של המערער, שנגרמה לכאורה כתוצאה מאירוע ביום 15.11.10. בית המשפט הדגיש את החשיבות והמשקל הניתן בדרך כלל לחוות דעת רפואיות של מומחים, ובפרט כאלה שמונו על ידי בית המשפט, וציין את היעדרם של טעמים חריגים לסטות מחוות דעת אלה. שני המומחים שמונו על ידי בית המשפט המחוזי לא מצאו קשר סיבתי בין האירוע לבין ליקויי הגב של המערער. קביעותיהם הרפואיות התבססו על תיעוד עובדתי מפורט, שהוסכם על הצדדים ונפסק כי הוא ממצה דיו. למרות ניסיונות לערער על ממצאים אלה באמצעות הצגת שאלות נוספות בפני המומחים, טען המומחה השני כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגיעה, כפי שעולה מחוסר עקביות בדיווחיו של המערער וברישומים הרפואיים. עוד הבהיר בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על המערער להוכיח את אופייה התעסוקתי של הפגיעה, דבר שלא עשה כראוי. משכך, דחה בית המשפט את בקשת המערערת לצרף מומחה נוסף, והדגיש כי הערכות המומחים הקיימות הן מקיפות וחד משמעיות. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, תוך שהוא קובע כי אין בסיס ממשי לערער על ממצאי הערכות המומחה.